החלטה בתיק ב"ש 4024/05

כללי

1.         לפניי בקשה לעצור את המשיב, מר זאב רוזנשטיין, עד תום הליכי ההסגרה לארצות הברית, אשר הוגשו נגדו בעתירה להכריז עליו שהוא בר הסגרה (ב"ש 4023/05).

2.         הצדדים, ובמיוחד המשיב, פרסו יריעה רחבה, מעבר לבקשה הצרה של מעצר עד תום ההליכים. אתייחס להלן גם לטענות הללו, ככל שהן נחוצות לצורך ההכרעה בבקשה הממוקדת שבפניי, שהיא, כאמור, מעצר עד תום הליכי ההסגרה. כמו כן אדון בבקשה להמצאת מסמכים, בפרק שייוחד לסוגיה זו (פיסקאות 49-28).

בקשת ההסגרה (ב"ש 4023/05)

3.         ממשלת ארצות הברית הגישה ביום 27.12.04 בקשה לממשלת ישראל להסגיר לידיה את המשיב. בקשה זו נסמכת על אמנת הסגרה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות הברית של אמריקה, שנכנסה לתוקף ביום 5.12.1963 (פורסמה בכתבי אמנה 505, כרך 13, עמ' 795; להלן - "אמנת ההסגרה").

4.         סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן - "החוק" או "חוק ההסגרה") קובע כי " בקשת הסגרה מטעם המדינה המבקשת תוגש לשר המשפטים והוא רשאי להורות כי המבוקש יובא לפני בית המשפט המחוזי [שהוא בית המשפט המחוזי בירושלים, עפ"י סעיף 3(א) לחוק] כדי לקבוע כי הוא בר הסגרה; עתירה כאמור תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו". מכוח סעיף זה, ניתנה ביום כ"ג טבת תשס"ה (4.1.05) הוראה של ממלאת מקום שר המשפטים, ציפי לבני, כי המבוקש יובא לפני בית המשפט המחוזי בירושלים כדי לקבוע האם הוא בר הסגרה לארצות הברית (נספח א לב"ש 4023/05).

5.         בקשת ההסגרה מייחסת למשיב שתי עבירות, אשר בגינן הוגש נגדו כתב אישום בארצות הברית: הראשונה, קשירת קשר להפצת MDMA, הידוע גם בשם "אקסטזי" (להלן - "הסם") בארצות הברית; השנייה, קשירת קשר לייבוא הסם לארצות הברית.

6.         העתירה להכריז על המשיב שהוא בר הסגרה נסמכת על תצהיר מפורט של התובע בבקשת ההסגרה, מר בנג'מין גרינברג, עוזר התובע של המחוז הדרומי של פלורידה, ארצות הברית. לתצהיר זה מצורפים גם תצהירים של אנשים נוספים, חלקם אנשי רשויות אכיפת החוק בארצות הברית וחלקם תצהירים של שותפים לעסקאות הסמים: ברוך דדוש (להלן - "ברוך"); אלן דדוש (להלן - "אלן"; ברוך ואלן יחדיו יכונו גם - "האחים" או "האחים דדוש"); מרדכי כהן (להלן -"כהן"); דוד רואש (להלן - "רואש").

7.         בבקשת ההסגרה מתוארות שלוש עסקאות סמים, אשר יוצגו, בקצרה,  תוך התייחסות לחלקו של המשיב באותן עסקאות, וזאת על פי הנטען בעתירה להכריז על המשיב שהוא בר הסגרה:

א.        העסקה הראשונה שבה יובאו לארצות הברית 135,000 טבליות של הסם, נערכה בקיץ 1999. עפ"י הנטען, צביקה (צבי) פוגל (להלן - "פוגל") פנה לברוך בהצעה לעסקת סמים בין פוגל לבין ברוך והמשיב, כאשר הסם יוסלק במכונית שתישלח לארצות הברית. ברוך פנה למשיב - שהיו שותפים - מסר לו את פרטי העסקה, והמשיב וברוך מימנו באותה עסקה את רכישתם והעברתם של 32,500 טבליות סם (מתוך   135,000), אשר יובאו לארצות הברית. ריווחי העסקה נמסרו ע"י פוגל לברוך, שחילק את הכסף שקיבל מפוגל, עם המשיב.

ב.         העסקה השנייה נערכה בסתיו 1999 בהיקף של 305,000 טבליות סם. גם בעסקה זו הגורם היוזם היה פוגל, אשר פנה לברוך והציע כי הסם יוחבא בתוך פסולת נחושת וחלקי מחשבים. ברוך מסר על כך למשיב, שנתן לו 50,000 דולר עבור חלקו במשלוח, שהסתכם ב- 50,000 טבליות. כל המשלוח הגיע לארצות הברית, והופץ שם. גם במקרה זה, פוגל מסר לברוך בישראל את הרווחים של ברוך והמשיב בעסקה, וברוך מסר למשיב את חלקו. 

ג.         העסקה השלישית נערכה בסוף שנת 2000 או בתחילת שנת 2001, והיא הייתה בהיקף של 850,000 טבליות. פוגל הציע לברוך כי חלקו יהיה 250,000 טבליות מתוך העסקה, וברוך, בהתייעצות עם המשיב, הודיע כי הוא מסכים לכך. ברוך והמשיב השקיעו בעסקה 125,000 דולר כל אחד. במסגרת עסקה זו, נפגש המשיב עם פוגל ולחץ ואיים עליו. הסם הוסלק בפסולת נחושת ובחלקי מחשבים ונשלח מאירופה לארצות הברית. הסם הגיע לדירה בניו יורק. במקביל לעסקה זאת עם פוגל, נערכה עסקה נוספת בין ברוך, המשיב ופיני בן דוד (להלן - "בן דוד"), כאשר במסגרת זאת רכשו המשיב וברוך כל אחד רבע מיליון טבליות סם. עפ"י התכנון, רואש וישראל אשכנזי (להלן - "אשכנזי") יצאו לניו יורק לשכור דירה לאחסון הסם. כאשר הסם הגיע לארצות הברית, נתקלו ברוך והמשיב בבעיות בהפצתו. באותה תקופה, פגש שם טוב מכתבי (להלן - "מכתבי"), שהיה שותף של המשיב, את כהן, וביקש ממנו כי יעזור להפיץ את הסם בארצות הברית. לאחר שאותרו הקונים, הפרטים על כך נמסרו למשיב, שהעביר את המידע לברוך, אשר היה דואג להעברתו לידיעת רואש ואשכנזי, והאחרונים הם שיצרו קשר עם הרוכשים. אחד הרוכשים היה מודיע משטרתי, וכך התגלה הדבר לרשויות אכיפת החוק בארצות הברית. שוטרים ממשטרת ניו יורק נכנסו לדירה, אותה שכרו רואש ואשכנזי, ביום 17.7.01, עפ"י צו חיפוש, ומצאו בדירה 700,000 טבליות סם (שהם 182.8 ק"ג של הסם) וכן 187,000 דולר במזומן. המשיב טיפל בניסיונות למצוא ייצוג משפטי לרואש ולאשכנזי.

8.         בבקשת ההסגרה נאמר כי לאחר חקירת הרשויות האמריקאיות, הוגש על ידי חבר מושבעים גדול במחוז הדרומי של מדינת פלורידה כתב אישום נגד המשיב, וזאת לאחר שאותו חבר מושבעים גדול בחן את הראיות ומצא שיש יסוד להאמין שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כתב האישום מיחס למשיב את העבירות נשוא בקשת ההסגרה, קרי: קשירת קשר להפצת סם בארצות הברית וקשירת קשר לייבוא סם לארצות הברית (ראה פיסקה 5 לעיל). כמו כן מצוין בבקשת ההסגרה כי הוצא נגד המשיב צו מעצר ע"י שופט בארצות הברית, על יסוד כתב האישום הנ"ל.

9.         בעתירה להסגרה נאמר כי מאחר והמשיב הוא אזרח ותושב ישראל, כנדרש על פי סעיף 1א לחוק ההסגרה, ארצות הברית העבירה לישראל התחייבות כי אם יורשע המשיב ויוטל עליו עונש מאסר, כי אז יועבר המשיב לישראל לשם נשיאת עונשו (ראה: סעיף 59 לעתירה להסגרה ונספח ד לעתירה האמורה).

10.       העתירה להכריז על המשיב שהוא בר הסגרה (ב"ש 4023/05) הוגשה ביום 5.1.05, כאשר יחד עמה הוגשה הבקשה נשוא ההליך שבפניי, שהיא - בקשה  למעצר המשיב עד תום הליכי ההסגרה (ב"ש 4024/05).

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

11.       המשיב נעצר ביום 8.11.04, וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק ההסגרה, הקובע כי ניתן לעצור מבוקש אף לפני הגשת העתירה להסגרתו, כאשר יש יסוד להניח שהוא בר הסגרה וכי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה. בית המשפט השלום ירושלים (השופט מילנוב) עצר את המשיב, והאריך את מעצרו מעת לעת, כאשר ההארכה האחרונה הייתה עד ליום 6.1.04.

12.       ביום 5.1.04 הוגשה הבקשה שלפניי, אשר מבוססת על סעיף 5 לחוק ההסגרה, שזה לשונו:

"הוגשה עתירה, יכול בית המשפט, בכל שלב של הדיון, לצוות על מעצרו של המבוקש. תקפו של הצו יהיה עד למתן החלטה באותה עתירה, אם לא ביטלו בית המשפט לפני כן."

13.       בקשת המעצר מתבססת על הטענה המרכזית כי המשיב הוא בר הסגרה, וכי לשם הכרעה בשאלה זו, יש לעוצרו עד לתום ההליכים בבקשת ההסגרה.

14.       בנוסף, נטען בבקשה כי יש חשש להימלטותו של המשיב מן הארץ, וזאת לאור העובדה כי הוא יוצא מן הארץ לעיתים תכופות והוא בעל עסקים בחו"ל (סעיף 14 רישא לבקשה).